סכיזופרניה – אבחון וטיפול
סכיזופרניה (המכונה בעברית שסעת) היא הפרעה נפשית המתאפיינת בחוסר ארגון חמור בתפיסה, בחשיבה וברגש, אשר פוגעים באופן משמעותי ביכולת התפקוד החברתי של האדם. מאפייניה של ההפרעה באים לידי ביטוי בשני רבדים של תסמינים: תסמינים חיוביים: מחשבות שווא, הזיות (שמיעה או ראייה), דיבור לא מאורגן ושימוש מוזר בשפה או תנועות מוזרות שאינם תואמות את הסיטואציה; ותסמינים שליליים: צמצום הדיבור, כהות רגשית, הופעה מוזנחת, נסיגה חברתית, חוסר כח רצון, פגיעה במוטיבציה וכדומה.
הגורמים להתפרצותה של סכיזופרניה טרם ידועים באופן מוחלט, אך כיום מחקרים מראים יותר ויותר קשר בין סכיזופרניה לבין שינויים במבנה המוח ופגיעה בהתפתחותו התקינה. תיאוריות אחרות טוענות להשפעתם של גורמי דחק (כמו טראומה, שימוש בחומרים וכדומה) ו/או גורמים סביבתיים על התפרצותה של המחלה. מעבר לכך, לסכיזופרניה קיים מרכיב גנטי, כאשר ילדים להורים שסובלים מסכיזופרניה נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בהפרעה, יותר מאשר ילדים להורים בריאים.
הגיל הנפוץ ביותר להתפרצות המחלה הוא אמצע שנות העשרים, אך היא עלולה להופיע גם בגיל צעיר או מבוגר יותר. אצל גברים גיל ההתפרצות נוטה להיות נמוך יותר, ובממוצע הוא קרוב לגיל עשרים (בקרב נשים הממוצע הוא גיל 30).
נהוג לחלק סכיזופרניה לחמישה סוגים: פרנואידית, קטטונית, לא מאורגנת, רסידואלית ובלתי מובחנת. סוגים אלו נבדלים זה מזה בעוצמה של הסימפטומים המאפיינים כל אחד מהם- כך למשל סכיזופרניה פרנואידית חולקת את המאפיינים שצוינו לעיל, כאשר הסימן הבולט בה ביותר הינו הרהורי שווא על רדיפה או על גדלות.
אבחנת סכיזופרניה היא אבחנה קלינית: הופעתם של סימנים שליליים במשך לפחות חצי שנה, אשר פוגעים בתפקוד בעבודה ובקשרים בין אנשים ללא מחלה גופנית או שימוש בחומרים שיסבירו את קיומם. הטיפול בסכיזופרניה מתבסס ראשית כל על טיפול תרופתי לשם מניעה וטיפול בסימנים השלילים. כיום המודעות לאפשרויות השיקום והשילוב של חולי סכיזופרניה גדלה וכך משולבים יחד עם הטיפול התרופתי טיפול שונים: טיפול התנהגותי, אימון בכישורים חברתיים, טיפול משפחתי, טיפול קבוצתי וכדומה.
